מהו הסכם ממון ומתי נהוג לערוך הסכמי ממון?

בעת פקיעת נישואין, מהו אופן חלוקת הרכוש השגרתי הקבוע בחוק?

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג (1973), עוסק בנושא הסדרת עניין חלוקת רכוש בין בני זוג במיקרה של פטירת אחד מהם, או גירושין. חוק זה חל על זוגות אשר נישאו לאחר תחילת שנת 1974.

בחוק נקבע כי בגירושין נחלק הרכוש שצבר הזוג המתגרש לשתיים, כאשר כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית מן הרכוש המשותף. מדובר על כל סוג של רכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, כולל נכסי דלא ניידי, חסכונות, עסקים, ובמקרים מסויימים – אפילו שווה הערך של מוניטין שנצבר.

לשאלה “מי צבר את הנכסים”, אין שום חשיבות במועד פקיעת הנישואין. גם אם רק אחד מבני הזוג עבד וחסך כפסים, ואף אם חסך אותם בחשבון נפרד – כספים אלה, אם נחסכו כאשר הנישואין היו תקפים – שייכים חוקים לשני בני הזוג במידה שווה – כמובן, אלא אם נכתב הסכם ממון אשר קובע אחרת.

נכסים יוצאי דופן אשר אינם מתחלקים בין בני הזוג

על אף האמור לעיל, ישנם שלושה מקרים, או שלושה סוגי נכסים אשר לאחד מבני הזוג יש חזקה בלעדית עליו. אלו הם המקרים:

אם ניתן להוכיח כי הרכוש או הנכס נצבר לפני תקופת תחילת הנישואין – אין הכרח חוקי לחלוק בו עם פקיעת הנישואין.

נכסים שהתקבלו עבור צד אחד מבני הזוג בירושה או במתנה – שייכים על פי חוק לצד זה בלבד.

מענק או קצבה המתקבלת כתוצאה מנכות, נזקי גוף, תאונה או מוות – שייכים למי שהוענקו לו, ואין הוא חייב לחלוק נכסים אלה עם בן זוגו.

מתי מומלץ לשקול הסכם ממון?

הסכם ממון ניתן לערוך לאו דווקא בין זוגות נשואים כדת משה בישראל, אלא כל זוג שחי ביחד וצובר נכסים ביחד, כדאי שיקדיש מחשבה לנושא הסדרת התנאים, המימוניים בין השאר, במידה ומערכת היחסים תיפסק.

מצב לדוגמה שדורש התייחסות מיוחדת בנוגע להסדרת תנאי חלוקת הרכוש בטרם עת, הוא המצב שבו לאחד מבני הזוג או לשניהם יש ילדים מנישואים קודמים.

באופן טבעי, כאשר אחד מבני הזוג נפטר, הרכוש המשותף נשאר בחזקת בן הזוג החי.

כך הדבר גם בזוגות שיש להם ילדים מיחסים מחוץ לזוגיות או מתקופת הזמן שקדמה לזוגיות. כאשר בן הזוג החי אינו ההורה של הילד, גדל הסיכוי שיוריש לו פחות לאחר מותו.

לכן, מקובל לשקול את הסדרת הירושה במיקרה של מוות וחלוקת הרכוש בין שארי הבשר של הזוג.

איך עורכים הסכם ממון?

כאשר מדובר בזוג שאינו נשוי, והמדובר בהסכם טרום נישואין, הפרוצדורה פשוטה ואף זולה. ניתן לכתוב הסכם בין בני הזוג ולאשרו בבית משפט לענייני משפחה, בבית הדין או רבני או אפילו רק בפני נוטריון.

עם זאת, כדאי וחשוב לציין כאן, כי הסכם מאושר הוא הסכם תקף בערכאות המשפטיות במידה והזוג אכן נפרד, ולא ניתן לשנותו או לחרוג ממנו אלא בהסכמת שני בני הזוג. לכן, מומלץ מאד לשקול היוועצות עם עורך דין, גם במקרה הזה שבו אין חובה לעשות כן.

כדאי, לשמוע דעתו של איש מקצוע ולקחת בחשבון בכתיבת ההסכם גם נושאים שאלי קשה לתת עליהם את הדעת בשעה שהיחסים כשורה.

כאשר מדובר בהסכם שנערך במהלך הנישואין, יש חובה לאשר את ההסכם בפני ערכאה שיפוטית בלבד, כלומר רק בבית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה.

אישור ההסכם בבית המשפט הוא הליך פשוט יחסית, במהלכו יש לשלם אגרה, להגיע לדיון בהסכם ובו השופט מעלעל בהסכם ומוודא, על פי רוב, כי הסעיפים ברורים וברי הגיון. בהינתן תנאים אלה, ההסכם לרוב מאושר.

אולם, אף על פי שאין קושי לאשר הסכם ממון, חשוב לזכור כי קיימת אפשרות שהזוג ייאלץ לפעול על פי ההסכם. לכן, חשוב לקחת בחשבון נקודות המועדות לייצר ויכוח בין בני הזוג ולהכליל אותם מראש בהסכם.