הסכם ממון בחוק יחסי ממון

הסכם רכושי כללי על פי החוק

נושא חלוקת הרכוש מוסדר בחוק יחסי ממון בין בני זוג (תשל”ג). כעקרון נקבע כי הרכוש עימו הגיע כל אחד מהם לנישואין שייך לו, והנכסים שצברו במהלך הנישואין הם משותפים. בעת פירוד יערך איזון של כלל הנכסים המשותפים, פרט למתנות שקיבלו, ירושות, ועניינים חריגים.  הרכוש המאוזן יתחלק באופן שווה בין הצדדים.

לאחר תיקון בחוק משנת 2008, מתאפשרת עריכת האיזון גם אם טרם התגרשו בני הזוג, אולם הם פרודים פרק זמן שנקבע בחוק, הוגשו תביעות, ונתקיימו מספר תנאים נוספים.

הסכם הממון

בני זוג רשאים לקבוע בהסכמה הסדר חלוקת רכוש שונה מזה שמגדיר החוק. לצורך מתן תוקף להסכם כזה, עליהם לעשותו בכתב, על שני הצדדים לחתום עליו, ויש לאשרו על ידי בית המשפט. כדי לאשר, מוודא בית המשפט כי הצדדים מבינים את הכתוב, שההסכם נערך בהסכמת שני הצדדים ומרצונם החופשי, באופן החף מכל כפיה.

רשאים לערוך הסכמי ממון בני זוג לפני נישואין, ולאשרו בפני בית המשפט או בפני נוטריון, או בני זוג לאחר שנישאו באישור בית המשפט. כמו כן רשאים, בני זוג לא נשואים המקיימים אורח חיים משותף אך רוצים לשמור על הפרדה רכושית לחתום על הסכם בעניין חלוקת הרכוש, ולאשרו בבית משפט.,

חתימת הסכם: מתי ולשם מה?

הסכם ממון יערך, כאמור במהלך תקופת הנישואין או לפניה. טרם נישואין ניתן לאשר אותו בפני נוטריון, או בבית המשפט. הסכם שנחתם לאחר חתונת בני הזוג, ניתן לאשרו אך ורק בפני בית משפט.

ענייני הכספים בעת פרידת זוג נשוי הם רגישים, וחשוב לעגן מראש את הדברים. זאת בעיקר כשכל אחד מהצדדים מביא עימו לקשר הזוגי רכוש שנצבר, או כששווי הנכסים של האחד עולה במידה ניכרת על שווי נכסי בן הזוג. –כשהעניין רלבנטי, חשוב גם להגן על רכוש ועל ילדים מנישואין קודמים.

במסגרת ההסכמים המקובלים, קיימים כאלה הנקראים ‘הסכמים לכבוד הדדי’, אשר באים למנוע מצב של עגינות, באמצעות קביעה מראש של סנקציה כספית במקרה של סירוב לדרישת גירושין.

על אף הרתיעה הרווחת מהתייחסות לאפשרות של פרידה דווקא בשלב שלפני נישואין, חשוב להבין, באופן רציונלי, שדברים משתנים, וכי חשוב להסדיר מראש את ההתנהלות בתרחישים עתידיים אפשריים. אף עדיף לבצע זאת בשלב של רוגע, בשיתוף ובהסכמה, ולא בשעה של כעס ובסיטואציה של התלהטות יצרים.

ביטול הסכמי ממון

על פי רוב הסכמי ממון שלא ניתן להם תוקף של פס”ד על ידי אישור בית משפט, אינם מחייבים. ובכל זאת ישנם יוצאים מן הכלל בהם יראה בהם בית המשפט כמחייבים. כך למשל במקרה שהסכם כזה מקוים, ואחד הצדדים נהנה מקיומו, ובשלב מסוים מתחמק הנהנה ממחויבויות בטענה של היעדר תוקף להסכם או כאשר בית המשפט ייווכח לדעת שאכן הצדדים נהגו על פי הוראות ההסכם למרות שלא אושר.

מנגד – ישנם הסכמים שאושרו כדין, ובכל זאת מנסה אחד הצדדים להביא לביטולו. ככלל, יטה בית המשפט למנוע ביטולם של הסכמים תקפים. אולם ככל שיוכח לבית המשפט שהצדדים לא נהגו בהתאם להוראות ההסכם קיימת אפשרות שבית המשפט יבטל את ההסכם או את חלקו.