ביטול הסכם ממון בין בני זוג על רקע חוזי

חוזה כלשהו, גם חוזה עסקי רגיל, יכול להתבטל אם מסתבר בדיעבד כי אחד מהצדדים למעשה לא נהג בתום לב לגבי הצד השני. ישנן סוגי רמייה שונים שיכולים להביא לביטול חוזה או הסכם ממון: טענות לגבי הסתרת מידע או הצגת מידע שאינו נכון, עושק, הטעייה או חוסר גמירות דעת – כאשר החתימה נעשתה כאשר אחד הצדדים לא היה כשיר לחתום מסיבה כלשהי.

לרב, זו העילה המקובלת לניסיונות ביטול הסכמי ממון. לעתים הטענות נוגעות במצב הנפשי של אחד החותמים, מצב שנוצר כתוצאה מלחץ בלתי סביר של בן הזוג השני, הפעלת איומים או סחטנות שהביאו לחתימה וכדומה. דוגמה אחרת היא מצב בו לא היה תום לב בהצגת העובדות בפני הצד השני. למשל, כאשר אחד מבני הזוג הסתיר במכוון חשבון בנק ששימש להעברת כספים מהחשבון המשותף או הסתיר נכסים שהיו בבעלותו על מנת שבן הזוג השני שחתם על הסכם הממון לא ידע עליהם או ידרוש אותם.

ביטול הסכם ממון על רקע שיפוטי

כיוון שלהסכם ממון יש גם היבט של פסק דין, ניתן לבטלו אם הוכח שנפלה טעות בהליך אישורו בבית המשפט. במהלך אישור ההסכם בביתה המשפט, על השופטים לוודא כי שני הצדדים מבינים את תוכן הסכם הממון שעליו הם חותמים, מבינים את השלכות ההסכם וחותמים על ההסכם מרצונם החופשי וללא כפייה. כאשר ניתן להוכיח כי אחד מהדברים הללו לא התרחש בבית המשפט – מדובר בעילה לביטול הסכם הממון.

דוגמה אמיתי לביטול כזה הייתה כאשר בית דין דתי קיבל את עמדת הבעל ללא עוררין אחרי  חתימה על הסכם ממון שעשק את האישה מתוך הפעלת איומים וכפייה. מלבד הצד החוזי שגם הוא לא קוים בהסכם זה, בג”צ שדן בערעור גם הראה כי לא התקיימו הליכי שיפוט סבירים – לא נכתב פרוטוקול מפורט של הישיבה לאישור ההסכם, לא נשאלו שאלות שהתבקשו ביחס למצבה הנפשי של האישה בעת החתימה ואף לא הייתה עדות לכך שההסכם הוסבר לשני הצדדים. גם על רקע זה – בג”צ ביטל את הסכם הממון.

ביטול הסכם ממון אינה פעולה פשוטה ומחייבת ייצוג משפטי בעל ניסיון בתחום. הנטייה היא להניח כי הסכמים יש לכבד ופסקי דין הם סופיים. נטל ההוכחה חייב להראות מעל לכל ספק סביר כי אכן קיימת עילה ממשית לביטול הסכם הממון על רקע חוזי, משפטי או שניהם – על מנת להביא לביטול הסכם הממון.