משמורת והסדרי ראיה

משמורת

כאשר התנ”ך רצה ללמד אותנו על חכמתו של שלמה המלך הוא הציג בפנינו את “משפט שלמה”, בו מסופר על שתי נשים שנלחמו על ילד. סיפור זה מדגים בפנינו כי גורלם של ילדים קשור לדרמות, לטרגדיות ולהחלטות קשות מנשוא.

זוהי המשימה המוטלת על ערכאות המשפט, החל מבית המשפט לענייני משפחה ועד לבית המשפט העליון, בבואן להכריע בשאלה הכבדה מנשוא – שאלת המשמורת של קטינים במסגרת סכסוכי גירושין.

כשערכאה משפטית נדרשת לשאלת המשמורת מתערבת המדינה בתהליכים בתוך המשפחה ומכריעה בידי מי מההורים תיוותר משמורתם של ילדיהם.

הבעיה מתעוררת כאשר בין הצדדים לא שוררת הסכמה באשר מי מהם יהא ההורה המשמורן על הילדים הקטינים. השאלה הופכת להיות אקוטית עוד יותר עת מדובר בהורים לילדים קטינים רכים בשנים, אשר אינם יכולים להביע דעתם או שאינם בוגרים דיים על מנת להביע רצונם האמיתי באשר להמשך מגוריהם עם מי מהוריהם לאחר הפירוד.

פעמים רבות לא ניתן לשאול את הקטינים לרצונם, אף אם ביכולתם להביעו, על מנת שלא להעמידם בלב ליבו של הסכסוך, כמו גם הצורך למנוע מהם לנקוט עמדה לגבי אחד ההורים.

חזקת הגיל הרך

במקרים בהם ההורים חיים בנפרד ולא יכלו להגיע לכלל הסכמה מי מהם יהיה משמורן על ילדם הקטין ומה יהיו זכויות ההורה הלא משמורן בית המשפט מחויב לפעול על פי סעיף 25 לחוק הכשרות, המהווה את חזקת הגיל הרך:

“לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”.

בתי המשפט, למעט חריגים, מחילים את חזקת הגיל הרך באופן כמעט אוטומטי. במרבית פסקי הדין מקבלים בתי המשפט כמובן מאליו את ההגדרה האוניברסאלית על פיה טובתו של ילד, בגיל הרך, להיות בחיק אמו, ועל מנת לסתור את החזקה נדרשות נסיבות חריגות במיוחד.

עם זאת מסתמנת תחילתו של שינוי במגמת פסיקת בתי המשפט שמעניקים לחזקה משקל נמוך יותר ורואים בה כגורם נוסף מתוך מכלול של שיקולים אחרים.

כיום פועלת ועדת שניט אשר מסרה את המלצותיה ביחס לנושא משמורת קטינים, הסדרי ראייה וחזקת הגיל הרך, ועיקר המלצתה הוא לבטל את חזקת הגיל ולהחליפה באחריות הורית משותפת, כאשר השיקול המנחה והמכריע בקביעת אחריות זו הוא טובת הילד.

עקרון טובת הילד

העיקרון המדריך את בית המשפט בנושא קביעת הזכות למשמורת הוא עיקרון טובת הילד.

עיקרון זה מודגש בכל הקשור להחלטות משפטיות המתייחסות לגורלם של ילדים.

המושג “טובת הילד” לא מוגדר בחוק, והוא משאיר לבתי המשפט למלא אותו בתוכן.  זאת מן הסיבה, שהוא אינו ניתן להגדרה חד משמעית וממצה. מטיבו וממהותו שהוא נתון ליישום אינדיווידואלי.

טובת הילד הינו מושג מורכב ביותר הכולל שיקולים בדבר מסוגלות  ההורים לטפל בילד, ותנאי החיים הצפויים לילד מבחינה כלכלית, רגשית, תרבותית, דתית, וכו’. טובתו של הילד פורשה כזכותו של הילד לבית אוהב, יציב המאפשר אחזקתו, חינוכו, וקשר מתמשך עם ההורה שאינו בעל המשמורת בילד.

משמורת משותפת

משמורת משותפת מתבססת על מודל של אחריות הורית משותפת, אולם לא בכל המקרים ניתן או רצוי לפסוק משמורת משותפת.

אלו התומכים במשמורת המשותפת טוענים כי בחזקה זו לשני ההורים זכות שווה בקבלת החלטות לגבי הילד ובמשמורת עליו, כולל המשמורת הפיזית.

משמורת משותפת מבטיחה לילד את שני הוריו כגורמים משפיעים בחייו ומאפשרת לילד לחלק את חייו ביניהם ללא צורך בשינוי משמעותי בסביבת החיים. משמורת משותפת יכולה להתקיים כשלשני ההורים תקשורת מתאימה והם גרים בקרבת מקום (בדרך-כלל, אזור המגורים של בית הספר) ומוכנים להתאים את סגנון החיים שלהם לצרכיו של הילד. הילד יכול, אם כך, ליהנות משני הבתים.

במקרה ששני ההורים אינם מסכימים לסוג כזה של חזקה, גרים בריחוק רב האחד משנהו, יש היסטוריה של התעללות פיזית ו/או מינית, ו/או ההורים נמצאים במאבק ביניהם, עלולה חזקה משותפת להדגיש נושא של נאמנות מחולקת בין ההורים ולא להיטיב עם הילד.

בדיקת מסוגלות הורית

בתיקי משמורת ישנה אפשרות לבצע הערכה של המסוגלות ההורית של הורה א’ לעומת הורה ב’ (השוואה בין הורים שאיש לא טען קודם לכן שהם הורים ללא מסוגלות הורית), מי מספק בצורה טובה יותר את צרכי הילד.

המסוגלות ההורית איננה נושא דיכוטומי. מדובר בנושא מורכב ורב מימדי. אין מסוגלות הורית כתכונת אישיות או כמאפיין קבוע. המסוגלות ההורית נגזרת מצרכי הילד או הילדים ומתייחסת לצרכים של הילד וליכולתו של ההורה לספק להם את צרכיהם.

לצורך עריכת בדיקת המסוגלות ההורית ממנה בית המשפט מומחה בלתי תלוי.

הסדרי ראיה

על פי רוב, קובע בית המשפט את אחד ההורים כהורה המשמורן של הקטינים. להורה שאיננו משמורן קובע בית המשפט מועדים קבועים וידועים מראש בהם הוא ייפגש עם ילדיו.

הסדרי הראייה הנפוצים ביותר מתקיימים בין ההורה שאינו משמורן לילדים פעמיים בשבוע באמצע השבוע בשעות מסוימות וקבועות וכל סוף שבוע שני. עם זאת, ישנם מקרים בהם יפסוק בית המשפט כי תתקיים לינה באמצע השבוע אצל ההורה שאינו משמורן ואז יוגדרו הסדרי הראייה כמורחבים.

בנוסף, יורה בית המשפט על חלוקת החגים ועל חלוקת החופשים מבית הספר לרבות במהלך החופש הגדול.

פסק דין בנושא משמורת

העיקרון המנחה את בית המשפט בסכסוכי משמורת הוא עקרון טובת הילד, ולכן, בית המשפט לא כבול בהחלטותיו ובפסקי דינו בענייני משמורת הואיל וישנם מקרים שבהם ניתן להוכיח שטובת הקטין מחייבת שינוי פסק הדין שניתן.