מזונות ילדים

לכן, במקרה בו מדובר בבני זוג יהודים הדין האישי החל עליהם הוא הדין היהודי.

כאשר לא חל דין אישי או כאשר אדם אינו חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי עדיין חייבים ההורים במזונות ילדיהם ע”פ החוק לתיקון דיני מזונות.

חיוב מזונות קטינים על פי הדין העברי

בדין העברי ישנם מספר מעגלי חבות במזונות, מעגל מזונות החובה ומעגל מזונות צדקה. עד לגיל 15 שנים, חייב האב חבות מוחלטת במזונות ילדיו הקטינים. מעבר לגיל 15 שנים, חל דין צדקה על שני ההורים.

מעגל מזונות החובה (מזונות הכרחיים): אב חב חובה אבסולוטית בסיפוק צרכיהם הבסיסיים של ילדיו הכוללים ביגוד, הנעלה, מדור (והחזקתו), בריאות, חינוך, השכלה, תקשורת ונסיעות.

עבור ילד אחד יחויב אב ב- 30% מעלות שכר דירה; עבור שני ילדים יחויב אב ב- 40% מעלות שכר דירה; עבור שלושה ילדים ומעלה יחויב אב ב- 50% מעלות שכר דירה.

מעגל מזונות צדקה: אב חייב לספק לילדיו את האמצעים הדרושים, לשם קיום רמת החיים אשר הם הורגלו אליה או שהם ראויים לה, כגון: נופש, בית מלון, טיולים, בגדי מותגים, בילויים ועוד.

החובה מדין צדקה ושיעורה תלויה ביכולתו הכלכלית של האב וחלה כאשר הוא עונה על הגדרת “אמיד” כפי שהגדירה פסיקת בתי המשפט.

בתשלום מזונות הנופלים תחת מעגל דין צדקה, עד גיל 15 שנים, חייבת האם במידה שווה לאב, בכפוף ליכולתה הכלכלית.

חובת תשלום מזונות כלפי קטינים מגיל 15-18 שנים חלה מכח דיני צדקה בלבד, ולכן החל מגיל 15 שנים חייבים האב והאם בתשלום מזונות הקטינים.  יחד עם זאת, חיוב אם במזונות קטינים לא ייעשה בטרם תיבחן יכולתה של האם להשתתף במזונות ולאחר שבית המשפט בחן את השתכרותה.

קביעת שיעור דמי מזונות ילדים

גובה החיוב של דמי מזונות ייקבע, לאחר שנקבע סכום המזונות ההכרחיים, על פי מעמדו הכלכלי של האב. בית המשפט יבחן ויקבע מה הם צרכיהם של הקטינים מחד גיסא ומהו כושר השתכרותו של האב מאידך גיסא.

 יכולת האב לצורך קביעת שיעור המזונות אינה נקבעת רק על פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת גם ממקורות אחרים העומדים לרשותו, לדוגמא: רכוש, לרבות דירה, כספים פנויים שהתקבלו ממכירת הדירה, חסכונות, וכן פוטנציאל ההשתכרות של הנתבע, על פי מקצועו וכישוריו.

ההלכה הנוהגת בבתי המשפט קובעת שעל אב לעשות כל שביכולתו לשלם את דמי מזונות ילדיו וגם במקרה שבו האב הינו חסר אמצעים, אין הדבר פוטר אותו מחובת המזונות כלפי ילדיו.

תשלום מזונות לילדים בגירים

חובת תשלום דמי מזונות קטינים חלה על האב עד הגיע הקטינים לגיל 18 או עד סיום הלימודים התיכוניים – המאוחר מבין השניים.

בפסק דין של בית המשפט העליון (ע”א 4480/83) נקבע, וזו ההלכה הנוהגת עד היום, כי ילדים בישראל תלויים בהוריהם עד לסיום שירותם הצבאי הסדיר, ושיעור תמיכתם של הורים בילדיהם עד לסיום שירותם הצבאי פוחת לכדי שליש מן המזונות ששולמו.

תשלום מזונות קטינים המצויים במשמורת משותפת

חלוקת זמן שוויונית ומשמורת משותפת של קטינים, יכולה בנסיבות מסוימות, להביא להקלה ולהפחתת נטל החיוב של האב במזונות הקטינים.

מכיוון שהדין האישי משית חובה אבסולוטית על האב בתשלום צרכיהם הבסיסיים של הקטינים (כמפורט לעיל), ומכיוון שתשלום צרכים בסיסיים של קטינים הוא חובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטין, אזי משמורת משותפת הביאה להכרה שיש להפחית בגובה החיוב ובהיקפו אך לא במהותו.

בפס”ד המנחה בעניין תשלום מזונות קטינים המצויים במשמורת משותפת נקבע שמשמורת משותפת מצדיקה, בדרך כלל, הפחתה של כ- 25% מדמי המזונות שהיו נפסקים אילו המשמורת הייתה בידי האם בלבד.

אולם, ישנם מקרים בהם חייב בית המשפט אב משמורן לשלם לאם דמי מזונות עבור “הוצאות אירוח” של הקטינה.

המסקנה הינה שכל מקרה נבחן לגופו ועל פי הנסיבות הקונקרטיות המשתנות ממקרה למקרה, אולם משמורת משותפת לא מבטלת חיוב של אב במזונות ילדיו אלא לכל היותר מפחיתה אותו.

חיוב אם בתשלום מזונות קטינים המצויים במשמורת האב:

במקרים בהם מצויים הקטינים במשמורת האב וקיימים פערים רציניים בין היכולות הכלכליות של האם לעומת יכולותיו הכלכליות של האב, קרי הכנסותיה עולות לאין שיעור על אלה של האב, ייטה בית המשפט לפרש את חוק המזונות כמטיל גם על האם חובת השתתפות במזונות בהתאם ליכולותיה הכלכליות ובהתאם ליכולותיו הכלכליות של האב.

פסיקת דמי מזונות זמניים

החוק קובע שבעל דין שהגיש תביעה למזונות קטינים, רשאי, לאחר שהוגש כתב הגנה, לעתור לבית המשפט לסעד זמני בדמות מזונות זמניים.

דמי מזונות זמניים הם כספים הדרושים לקטינים, לפי שיקול דעת בית המשפט, לצרכי מחייה עד למתן פסק דין סופי בתביעה למזונות.

בשקלו את עניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע.

פסק דין למזונות

פסק דין למזונות לעולם לא יהיה פסק דין סופי (חלוט) וגם האב וגם האם רשאים לעתור לשינויו, ואין זה משנה האם פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט לאחר שמיעת ראיות או שניתן מתוקף הסכמת הצדדים.

על מנת שבית המשפט יעיין מחדש בפסק דין למזונות יש להוכיח שאירע שינוי נסיבות מהותי המצדיק את בחינת גובה דמי המזונות שנפסקו.