ביטול גיור

צרכים עזרה ?
נוטריונית אירנה פיין זמינה לשיחת ייעוץ חינם

לקבלת ייעוץ ראשוני ללא עלות!

חייגו עכשיו וקבלו מענה אדיב ומקצועי, או השאירו לנו פרטים לחזרה!
051-55-33-400
עו”ד ונוטריון אירנה פיין

    1. (רמב”ם, איסורי ביאה, פי”ג ה”ד) – “כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה ומצוות, צריך מילה וטבילה והרצאת קורבן”.

    ביטול גיור
    2. (שו”ע יו”ד רס”ח, סי”ב) – יש לבדוק קודם הגיור את כוונותיו: “כשיבוא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא נתן עיניו באשה אחרת, ואם אשה היא בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל”.

    3. (שבת ל”א.) – סיפור הילל והגוי שרצה להתגייר כששמע על בגדי הכהן הגדול.

    4. (מנחות מ”ד) – נוכרית ביקשה מרבי חייא שיגיירה, ונתנה עיניה בתלמידו.

    5. התוספות רא”ש ביבמות ק”ט: ד”ה רעה תחת רעה, כתב: “והילל שקיבל אותם גרים שאמרו על מנת שתשימני כהן גדול, ועל מנת שתלמדני כל התורה כולה, מתאמצין היו להתגייר על דבר זה, וסמך על חוכמתו שיחזירם למוטב ויקבלו עליהם דין גירות”.

    6. האחיעזר ח”ג סי’ כ”ו ס”ב: “והנה יש לי מקום ספק באופן שלא נתברר לב”ד ויש מקום להסתפק אם יש לו כונה לשם אישות אם מקבלים אותו דאפשר דדוקא בנתברר שיש להם עילה אחרת אין מקבלים והא דבודקים אחריו לכתחילה מספיקא משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואין לבית-דין לקבל בלי בדיקה, אבל היכא שבדקו ולא נתברר להם ויש מקום להסתפק שכוונתו בלב שלם כיון דבדיעבד הלכה בכולם גרים הם ורק לכתחילה אין מקבלים אותו היכא דמסתפקים מקבלים אותו ככל ספק דרבנן להקל”.

    7. הבית יוסף (יו”ד הל’ גרים, רס”ח): “ומכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני בית דין”

    8. התוס’ ביבמות ק”ט ע”ב, הילל ור”ח גיירו כי ידעו ש”שסופם להיות גרים גמורים”.

    9. החזון איש (יו”ד סי’ קי”ט (ס”ט) סעיף ב’ “ונראה דענין גירות אינו אלא למאמין ביסודו שצווה ה’ את ישראל חוקים ומשפטים ע”י משה נביאו … והבדילם מכל העמים ומסר להם).

    אבל אם אינו מאמין בכל זאת אלא מקבל עליו להתנהג עפ”י חוקי התורה מפני שהנהגה הזאת מטיבה איתו או מצלת אותו מן ההיזק, אין זה קבלת גירות”.
    סוגיית בית דין אחר בית דין לא דייקי – בבא בתרא קל”ב –

    10. הש”ך בחו”מ סי’ י”ט סעיף ב’ “שאין בית-דין רשאין לשמוע דבריו כלל, אחר שיצא מבית-דין זכאי דב”ד בתר בית-דין לא דייקי”.

    11. הרבנים אלישיב, אוירבך, קנייבסקי ושך:
    “היות ולצערינו הגדול נתרבו לאחרונה מקרים של קבלת גרים, מתברר שאחוז גדול מהם לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצוות, בעת מעשה הגירות, הננו מזהירים בזה שהוא אסור חמור מאוד לקבל גרים מבלי להיות משוכנעים שאכן דעתם באמת לקבל עליהם עול תורה ומצות.

    הדבר פשוט ברור שגיור ללא קבלת תורה ומצות אינו גיור אפילו בדיעבד. גם הננו מזהירים את כל רושמי הנישואין, שההלכה מחייבת אותם לבדוק את כל המציג תעודת גיור הן מהארץ והן מחוץ לארץ האם באמת היתה הגירות כהלכה, כאמור לעיל רק לאחר מכן אפשר לרושמם”.

    12. אמנם, הרמב”ם בהל’ עדות פ”ו ה”ה כותב: “ולעולם אין בית דין בודקין אחר בית דין אחר אלא מחזיקין אותו שהן בקיאין ולא יטעו…”

    13. מאידך, ספר סמיכה לחיים, לר’ חיים פאלאג’י ח’ אה”ע סי’ ט’ נ”ו ע”ב ד”ה ועוד נראה: “ועוד בה, דלא חשיב בזה טעה ח”ו, שהרי לא היו בזמנו כמה וכמה תשו’ הגאונים והראשונים שנדפסו מחדש, ושפיר מצי הבית-דין אחרון לדין ולפסוק להיפך, והמפורסמות אינן צריכות ראיה שהרי כל ס’ הפוסקים הראשונים והאחרונים מלאים מזה, שהפוסק הראשון פוסק הדין …

    ואחריו קם בית-דין אחר ומדקדק בדבר ופוסק להיפך, עפ”י ראיותיו המספיקות וסותר פסק-דין מבית-דין הראשון, וכל לש”ש, אע”פ שהראשונים כמלאכים אנן סהדי דאינהו גופייהו ניחא להו בהכי ומידת קונם, יש בהם, להודות ולשבח נצחוני בני ע”ד אמת”.

    14. החלטת הרבנות הראשית, החתום ע”י הרב בקשי דורון: “החלטה: תעודות גיור של בתי הדין הרבניים או של בתי הדין המיוחדים לגיור יתקבלו על ידי רושמי הנישואין.

    כל גיור שנערך בין בארץ ובין בחו”ל שלא מבתי הדין הרבניים ובבתי הדין המיוחדים לגיור שעל ידי הרבנות הראשית לישראל טעון אישור בית-הדין הרבני, או של הנהלת בתי הדין או של המחלקה המטפלת בכך בהרבנות הראשית לישראל”. לדברי הרב שרמן: “קביעה זו נסתרת לחלוטין ע”י ההוראה שהורו הפוסקים גדולי הדור”.

    15. הרב פיינשטיין ( שו”ת אגרות משה יו”ד ח”ג סי’ ק”ו): “וברוב הפעמים ואולי גם כל הפעמים הכי, הבן ישראל שרוצה בנכרית ובת ישראל הרוצה בנכרי, אינם שומרי תורה בעצמם, שלא מסתבר שהנכרי והנכריה שמתגיירין בשבילם ישמרו דיני התורה יותר מהם, שהוי כאנן סהדי שאין מקבלין המצות.

    בודאי שלכן צריך ישוב הדעת גדול בקבלת גרים, ובעוה”ר נתפרץ כמו כן, בהרבה מקומות שמקבלים אותם גם רבנים יראי ה’ בפני הלחץ והדחק מבע”ד עליהם ולכן הרי נחוץ מאוד לתקן ולגדור בעד הפרצה הגדולה”.

    גישת הרב דיכובסקי
    1. הרמב”ם (איסורי ביאה פרק יג א-יח), הלכה א’: “בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית, במילה בטבילה ובקרבן”. הלכה ד: “וכן לדורות, כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן”.

    משמעות הלשון היא, שקבלת מצוות אינה חלק ממעשה הגירות, אלא היא “תנאי סף” לבית-דין שלא להזדקק למי שאינו מוכן לקבל מצוות.

    2. הרמב”ם בהמשך הפרק (יג-יח): “אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה’, נשאו נשים נכריות בגיותן…”. מצד אחד “לא קבלו בית-דין גרים כל ימי דוד ושלמה. בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק”.

    מאידך גיסא: “אעפ”כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בית-דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם”..

    3. מסיים הרמב”ם: “גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות הרי זה גר. ואפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל הגויים וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו.

    ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל משומד שקידושיו קידושין ומצוה להחזיר אבידתו, מאחר שטבל נעשה כישראל.

    ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע”פ שנגלה סודן”.

    4. יש ראשונים ואחרונים שאינם רואים את קבלת המצוות כחלק ממעשה הגיור:

    א) הריטב”א (כתובות יא.): “גר קטן מטבילין אותו על דעת בית-דין – והאי דמטבילין אותו, אע”ג דגר בעלמא בעינן שיודיעוהו קלות וחמורות, ההוא למצוה ואינו מעכב”.

    ב) שו”ת “טוב טעם ודעת” (לר”ש קלוגר, מהדורה תליתאי סימן קיא) כתב: “וגם מה שכתב כבודו דלפי דברינו גם המילה אינו עיקר רק הקבלת עול מצוות, זה טעות גמור, דקבלת המצוות הוי רק מכשיר, ועיקר הגירות הוי המילה והטבילה.

    ותדע, דבקבלת עול מצוה בלי מילה וטבילה, אינו כלום. ולהיפוך, אם מל וטבל לשם גירות, אף דלא קבל עול מצוות תחילה, הוי גר מן התורה בודאי. וקבלת עול מצוות תחילה הוי רק דרבנן”.

    ג) שו”ת “מלמד להועיל” (ח”ג סימן ח): “דבאמת אם אומרת בפירוש שאינה רוצה לקבל מצוה זו, אסור לקבלה. אבל בנידון דידן הרי אינה אומרת כן בפירוש, וא”כ אף דאנו יודעין שתעבור על איסור זה, מ”מ בשביל תקנת הכהן ובשביל תקנת זרעו מקבלין אותה. וגם י”ל, דדוקא אם מקבלין הגר משום תקנה דידיה צריכין לומר לו, או תקבל כל התורה כולהאו תשאר נכרי…

    אבל אם אנו מגיירין אותה משום תקנתא דישראל, ודאי מוטב שתתגייר ולא יופסד זרע ישראל ולא יתחייב ישראל כרת על ידה”.

    ד) הרב אונטרמן (תורה שבעל-פה יג, עמ’ יג): “בודאי שאנו מחוייבים לחוס על על שלימותה של המשפחה ולהסתכל במצבה מתוך השקפת התוה”ק, בלי חששנות חסרת יסוד. וכמו שראינו בהרבה מקרים, שהבעל לצערינו מחלל שבת, ואשתו היהודיה שומרת ומקיימת הכל בקפדנות ואינה נגררת אחריו. כן אפשרי גם בגיורת, ואין לעשות השערה ע”י ק”ו פריכא”.

    5. מעמד הר סיני

    1) שמות רבה” (פרשה מב): “דבר אחר, סרו מהר… רבי מאיר אומר אף לא יום אחד היה, אלא היו עומדים בסיני ואמרו בפיהם נעשה ונשמע, ולבם היה מכוון לעבודת כוכבים, שנאמר (תהילים עח) ויפתוהו בפיהם”.

    2) ב”ילקוט שמעוני” (תהילים רמז תתכ) נאמר: “מצינו, כשהיו ישראל עומדים על הר סיני, בקשו לגנוב דעת עליון, שנאמר כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע. כביכול אמר לו מי יתן והיה לבבם זה להם, שלא תאמר אין הכל גלוי לפניו, תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם, ואעפ”כ והוא רחום יכפר עון”.

    6. (יבמות מז. ) “באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי. א”ל רבי יהודה, יש לך עדים? א”ל לאו. יש לך בנים? א”ל הן. א”ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך”.

    7. ה”אחיעזר” (ח”ג סימן כו) שכתב: “ולפ”ז היכא דלא הוי מוכח לכל העולם שכוונתו לשם אישות, ויש מקום להסתפק דכוונתו להתגייר בלב שלם, ודינו ככל ספק אומדנא דמוכח דהוי דברים שבלב, כמו שכתב הקצות החושן, דאומדנא מספיקא הוי ליה דברים שבלב”.

    אומדנא
    8. דיני נפשות (סנהדרין דף לז:) רבי שמעון בן שטח: “רשע, מי הרגו לזה, אני או אתה? אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת”.

    9. בדיני קידושין במסכת קדושין (דף מט:): המקדש אשה ע”מ שאני צדיק, אפילו רשע גמור, מקודשת. שמא הרהר תשובה בלבו.

    10. הרמ”א שו”ע אבהע”ז מב א) פסק: “ואין הולכין בענין קדושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כוונה לשם קדושין”.

    11. הירושלמי (קדושין פרק ד הלכה א): “המתגייר לשם אהבה, וכן איש מפני אשה, וכן אשה מפני איש, וכן גירי שולחן מלכים, וכן גירי אריות, וכן גירי מרדכי ואסתר – אין מקבלין אותן. רב אמר, הלכה גרים הן. ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה, אבל מקבלין אותן וצריכין קירוב פנים שמא גיירו לשם”.

    12. הרמב”ם: “גר שלא בדקו אחריו או לא הודיעוהו המצוות ועונשן ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות, הרי זה גר ואפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל הגויים… ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל משומד שקידושיו קידושין ומצוה להחזיר אבידתו, אחר שטבל נעשה כישראל. ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע”פ שנגלה סודן”.

    גיור – מקורות חלקיים

    1. (רמב”ם, איסורי ביאה, פי”ג ה”ד) – “כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה ומצוות, צריך מילה וטבילה והרצאת קורבן”.

    2. (שו”ע יו”ד רס”ח, סי”ב) – יש לבדוק קודם הגיור את כוונותיו: “כשיבוא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא נתן עיניו באשה אחרת, ואם אשה היא בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל”.

    3. התוספות רא”ש ביבמות ק”ט: ד”ה רעה תחת רעה, כתב: “והילל שקיבל אותם גרים שאמרו על מנת שתשימני כהן גדול, ועל מנת שתלמדני כל התורה כולה, מתאמצין היו להתגייר על דבר זה, וסמך על חוכמתו שיחזירם למוטב ויקבלו עליהם דין גירות”.

    4. האחיעזר ח”ג סי’ כ”ו ס”ב, “והנה יש לי מקום ספק באופן שלא נתברר לב”ד ויש מקום להסתפק אם יש לו כונה לשם אישות אם מקבלים אותו דאפשר דדוקא בנתברר שיש להם עילה אחרת אין מקבלים והא דבודקים אחריו לכתחילה מספיקא משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואין לבית-דין לקבל בלי בדיקה, אבל היכא שבדקו ולא נתברר להם ויש מקום להסתפק שכוונתו בלב שלם כיון דבדיעבד הלכה בכולם גרים הם ורק לכתחילה אין מקבלים אותו היכא דמסתפקים מקבלים אותו ככל ספק דרבנן להקל”.

    5. הבית יוסף (יו”ד הל’ גרים סימן רס”ח) – קובע כלל: “ומכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני בית דין”

    6. הרמב”ם בהל’ עדות פ”ו ה”ה: “ולעולם אין בית דין בודקין אחר בית דין אחר אלא מחזיקין אותו שהן בקיאין ולא יטעו…”

    7. הרמב”ם (איסורי ביאה פרק יג א-יח), הלכה א’: “בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית, במילה בטבילה ובקרבן”.

    8. הרמב”ם (שם יג-יח): “אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה’, נשאו נשים נכריות בגיותן…”. “לא קבלו בית-דין גרים כל ימי דוד ושלמה. בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק”… “אעפ”כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בית-דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם”..

    9. מסיים הרמב”ם: “גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות הרי זה גר. ואפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל הגויים וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו.

    ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל משומד שקידושיו קידושין ומצוה להחזיר אבידתו, מאחר שטבל נעשה כישראל. ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע”פ שנגלה סודן”.

    10. הרב אונטרמן (תורה שבעל-פה יג, עמ’ יג): “בודאי שאנו מחוייבים לחוס על על שלימותה של המשפחה ולהסתכל במצבה מתוך השקפת התוה”ק, בלי חששנות חסרת יסוד.

    וכמו שראינו בהרבה מקרים, שהבעל לצערינו מחלל שבת, ואשתו היהודיה שומרת ומקיימת הכל בקפדנות ואינה נגררת אחריו. כן אפשרי גם בגיורת, ואין לעשות השערה ע”י ק”ו פריכא”.

    11. הירושלמי (קדושין פרק ד הלכה א): “המתגייר לשם אהבה, וכן איש מפני אשה, וכן אשה מפני איש, וכן גירי שולחן מלכים, וכן גירי אריות, וכן גירי מרדכי ואסתר – אין מקבלין אותן.

    רב אמר, הלכה גרים הן. ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה, אבל מקבלין אותן וצריכין קירוב פנים שמא גיירו לשם”.

    Call Now Buttonצלצלו עכשיו