לקבלת ייעוץ ראשוני ללא עלות!
פריסת חוב מזונות בתביעה להפחתת מזונות בשינוי נסיבות
האם ניתן לפרוס חוב מזונות עבר, במסגרת תביעה להפחתת מזונות כאשר יש פער בין מה שנפסק לבין יכולתו של החייב בעקבות שינוי נסיבות ?
מקרה דומה נדון ברע”א 4905/98 יוסף גימזו נ’ ישעיהו ולהלן עובדות המקרה הנדון בו, המערער והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) נישאו ונולדה להם בת (המשיבה 2 – להלן: הבת). הנישואין לא עלו יפה והצדדים התדיינו והוטלו על המערער תשלומי מזונות. המערער עזב ב-1973 את הארץ וחזר רק ב-1993. חוב המזונות בגין העבר הצטבר לסכום של כמיליון ורבע ש”ח. עם שובו של המערער ארצה נקטו המשיבות בהליכים שונים ובהם לתשלום מזונות בגין העבר. המערער ביקש מביהמ”ש המחוזי את ביטול חוב המזונות שנפסקו נגדו או להקטינם ובקשתו נדחתה ע”י ביהמ”ש המחוזי. ביהמ”ש העליון קיבל את הערעור באופן חלקי וקבע שהמערער לא יחוב עוד במזונות בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה לביטול המזונות.
בשנת 1995 התגרשו בני הזוג בהמשך ניהלו המשיבה ובתה הליכי הוצל”פ נגד המערער ובמסגרתם פנה המערער לראש ההוצל”פ וביקש כי יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו, על פי סעיף 69(ה) לחוק הוצל”פ (להלן: החוק) ויפנה את בעלי הדין לביהמ”ש לענייני משפחה, כדי שהמערער יבקש לקבוע שיעורים לתשלום החוב הפסוק בגין מזונות העבר. המשיבות התנגדו לבקשה וראש ההוצל”פ נעתר לבקשה וקבע כי קיימים טעמים מיוחדים כנדרש בסעיף 69(ה) הנ”ל. ביהמ”ש לענייני משפחה פסק כי יש טעמים מיוחדים המצדיקים תשלום בשיעורים של חוב שנצטבר לחובת המערער וקבע כי חוב הפרשי העבר יוחזר בתשלומים חודשיים. ביהמ”ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבות ופסק, בעקבות התחייבות המשיבות שלא לבקש הליכי מאסר נגד המערער, כי לא היה מקום להשתמש בסעיף 69(ה) לחוק וכי יש לגבות את החוב בהליכי הוצל”פ רגילים. הערעור לאחר קבלת רשות נתקבל. עד כאן עובדות המקרה בקצרה.
המסגרת החוקית:
סעיף 69(ד) ו 69(ה) לחוק ההוצל”פ קובעים לאמור:
(ד) נקבעו שיעורים בפסה”ד, יכול ראש ההוצל”פ, אם ראה הצדקה לכך, להפנות את בעלי הדין לביהמ”ש כדי לבקש שינוי השיעורים שנקבע.
(ה) הוראות סעיף קטן (ד) יחולו, בשינויים המחוייבים, על… תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי פרעון במועד, והכל מטעמים מיוחדים שיירשמו
ההלכות:
השופט ברק שאל מס’ שאלות עקרוניות ודן בהן: “שאלה ראשונה היא אם חל סעיף 69(ה) במקרה שלפנינו בו לא נקבעו שיעורים לתשלום המזונות בפסה”ד. התשובה היא חיובית. אכן, סעיף 69(ה) קובע כי “הוראות סעיף קטן (ד) יחולו” ובסעיף קטן (ד) נאמר כי לראש ההוצל”פ סמכות, כאמור, כאשר “נקבעו שיעורים בפסה”ד” ואולם יש להחיל אפשרות זו להפניה לביהמ”ש גם כאשר מדובר בחוב מזונות שנפסק ולא נקבעו שיעורי תשלום בפסה”ד.
שאלה אחרת היא האם “הטעמים המיוחדים” המונחים ביסוד הוראת סעיף 69(ה) חלים רק לעניין שיקוליו של ראש ההוצל”פ להעביר את העניין לביהמ”ש, או שמא חלים הם גם לעניין שיקוליו של ביהמ”ש, אליו הופנו הצדדים ע”י ראש ההוצל”פ, כאשר ביהמ”ש בא לקבוע תשלום לשיעורים. התשובה היא ש”הטעמים המיוחדים” חלים רק לעניין שיקולי ראש ההוצל”פ ולא לשיקולי ביהמ”ש.
אשר לשאלה העיקרית אם קיימים “טעמים מיוחדים” המצדיקים את החלטת יו”ר ההוצל”פ להפנות את בעלי הדין לביהמ”ש לענייני משפחה; ואם התשובה על שאלה זו הינה בחיוב, מהם השיקולים הצריכים להדריך את ביהמ”ש? הסכנה העיקרית המרחפת על ראשו של החייב הינה מאסר בגין אי תשלום חוב המזונות, אך אין זו הסכנה היחידה, ולעיתים אף אין זו הסכנה החמורה ביותר. אם החייב הופך להיות חסר בית, או רעב ללחם ומשוטט ברחובות, כתוצאה מהליכי ההוצל”פ הרגילים, גם אלה הם סיכונים קשים, ולעיתים פגיעתם בחייב קשה יותר ממאסר. “טעמים מיוחדים” מתקיימים בכל מקרה בו מוכח להנחת דעתו של יו”ר הוצל”פ כי בלא קביעת שיעורים לחוב המזונות, לא יוכל החייב לקיים את עצמו.
בבסיסו של חוק ההוצל”פ מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו: האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות; השניה, להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. לביהמ”ש שיקול דעת להפעלת האיזון המגשים את תכלית חוק ההוצל”פ.
בשיקול דעתו של ביהמ”ש אין נדרשים “טעמים מיוחדים שיירשמו” אך האיזון העקרוני בין התכליות מוסב גם על שיקול דעתו של ביהמ”ש שעליו לבחון אם ביצוע חיוב המזונות בלא לקבוע לו שיעורים יגרור אחריו מצב דברים שבו, החייב אינו יכול לקיים את עצמו. בענייננו, דחה ביהמ”ש את בקשתו של המערער לקביעת שיעורים לתשלומי מזונות למשיבה ולבתה והטעם היחיד לכך היה כי “לאחר שצו המאסר הוסר מעל ראשו של המשיב… אין צורך בפריסת החוב…”. טעם זה, כאמור, אינו יכול לעמוד ועל כן יש להחזיר את התיק לביהמ”ש המחוזי, על מנת שישקול את השימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 69(ה) לחוק ההוצל”פ על פי שיקולי האיזון כמפורט לעיל.
