לקבלת ייעוץ ראשוני ללא עלות!
מוניטין וכושר השתכרות כל מה שצריך לדעת
1. כושר השתכרות הינו היכולת של האדם להשתכר לאחר הגירושין, ועד פרישתו לגימלאות.
2. מוניטין אישי הינו המוניטין שאדם “סוחב אתו” לאורך השנים. לצורך הענין, אם אדם הינו גאון, הרי שיש לו מוניטין אישי, ללא תלות בנישואין, ואשר מוניטין זה מהווה פוטנציאל לרווחים בעתיד.
אם אדם היה נגן פסנתר מוכשר, בטרם הנישואין, הוא בא עם מוניטין אישי בנדון. יתכן שהיה שיפור או שדרוג במוניטין שלו, אולם ככלל המוניטין האישי הינו אותו מוניטין שאינו תלוי בבן / בת הזוג שלו. מדובר כאן ב”הון האנושי”, שיש לאדם, בין אם הוא ביחד ובין אם הוא בנפרד
3. מוניטין עסקי הינו שדרוג של המוניטין האישי, לעבר התחום הכלכלי / עסקי.
4. טול לדוגמא אדם שערב הנישואין הרוויח עשרת אלפים ₪, וכעבור 20 שנות נישואין, התקדם לדרגת סמנכ”ל חברה, ומשתכר 35,000 ₪ לחודש. יש להבדיל בין התקדמות טבעית בסולם הדרגות, וממילא התקדמות בסולם השכר. ההתקדמות הינה פועל יוצא של נקודת ההתחלה שלו בטרם הנישואין.
אלא שיש מצב שהתקדמותו הינו גבוהה יותר ממה שהיה צפוי. לפער זה יכול להיכנס ענין המוניטין העסקי או כושר השתכרות. היינו, אם הוא היה צפוי להתקדם ולהגיע במשך שנים אלה, באופן טבעי, למשכורת ודרגה של 25,000 ₪, הרי שההפרש של 10,000 ₪ יילקח בחשבון באיזון בין הצדדים.
ניקח דוגמא אחרת של סטודנט לרפואה שהתחתן בתקופת עם תחילת עבודתו כרופא. עולה שאת השכלתו, ואת הפוטנציאל להתקדם בתחום הרפואה, הוא רכש בטרם הנישואין, ואי אפשר לומר שבן / בת הזוג השקיע במהלך הנישואין כדי שיוכל לעבוד כרופא. אולם, אם היו שינויים שאינם רגילים, בשכרו או בדרגתו, כי אז הדברים יקבלו ביטוי בתחשיבים.
5. קחו לדוגמא עו”ד שהיה שכיר בתחילת הנישואין, אך במהלך הנישואין הקים פירמה, שעומדת בפני עצמה, גם אם אחד השותפים פורש, הרי שיש כאן מוניטין עסקי, השווה כסף. לעומת זאת, אם כל המשרד בנוי רק עליו, ואם הוא הולך, אין משרד, כמובן התחשיב יבוצע בדרך אחרת, ונמוכה יותר, מפני שהכל מושתת על שמו בלבד.
6. יש לזכור שכלי המדידה אינם מושלמים, מפני שגם ללא הנישואין היה אותו אחד מגיע לדרגת שכר מסויימת. היינו, יש את המוניטין האישי שלו, שאותו יש לקזז מהחישוב הכולל, שאמור להיות נחלק בין הצדדים, באופן יחסי.
7. כמו כן, יש לזכור שנבדוק את שני הצדדים: נאמר שהיא והוא החלו במשכורת של 5,000 ₪ לחודש. היא התקדמה לשכר של 28,000 ₪ לחודש, והוא הגיע לשכר של 12,000 ₪ לחודש. אין הכוונה שבאופן אוטומטי יהא הבעל זכאי למחצית ההפרש, היינו לסך של 8,000 ₪ לחודש עד הפנסיה.
האקטואר יקח מספר גורמים, וביניהם: קצב גידול השכר של כל אחד, בתחום שלו, כפי שהיה צפוי באופן טבעי, לעומת הגידול בפועל. כמה שעות כל אחד עבד, האם צד אחד השקיע בטיפול בילדים / בבית וכו’, על מנת לאפשר לצד השני להתקדם בקריירה שלו, מה גיל הצדדים, היינו מתי כל אחד אמור לפרוש, כדי ליצור איזון ראוי. האם מי מהם צפוי לפנסיה מוקדמת. האם יש אפשרות לגידול / הקטנה של השכר לאחר הגירושין, ועוד. כן נבדוק אם מי מהצדדים רכש השכלה במהלך הנישואין, כך ששכרו גדל בזכות התארים שצבר במהלך הנישואין.
8. קחו לדוגמא מקרה אבסורדי, שיש ואקטוארים יכולים ליפול בו: האשה החלה בשכר של 5,000 ₪ והבעל החל בשכר של 15,000 ₪. כיום האשה מרוויחה 15,000 ₪. לעומת זאת, הבעל מרוויח 30,000 ₪. עולה שגידול השכר של האשה קפץ פי שלושה, ואילו שכר הבעל קפץ פי שניים.
יחד עם זאת, בפועל, ולא בתיאוריה, האשה מרוויחה כיום מחצית משכר הבעל. ישנם אקטוארים, אשר מסתכלים רק בקצב הגידול בשכר, ואז אומרים לאשה שבמצב כזה עליה לשלם לבעל – ברכיב של כושר השתכרות – בגין החלק העודף ששכרה קפץ (היא פי שלושה והוא רק פי שניים)… זאת, אף שבפועל בעלה מרוויח פי שניים ממנה…
זו דוגמא קלאסית למקרה שאקטואר אינו מבין שהבדיקות אינן רק במתמטיקה, אלא גם במציאות. נקודת ההתחלה שלהם בגירושין תהא לא שוויונית. נכון, גם נקודת ההתחלה לא היתה שוויונית, אך במצב כזה, אין הגיון לומר לאותה אשה שלא רק שלא תקבל חלק מפערי השכר ביניהם בגירושין, אלא אף תשלם לו, ואז הפער ביניהם יגדל!
9. קביעת שווי המוניטין צריכה להיעשות בזהירות. קחו לדוגמא את ד’. הנ”ל שיחק במכבי תל אביב, ונבחרת ישראל. בשלב מסויים חזר בתשובה. כושר השתכרותו כששיחק כדורסל היה גבוה מאד. כושר השתכרותו כחוזר בתשובה הינו נמוך מאד. אילו נערך דיון בעניינו בזמן שהוא שחקן מכבי תל אביב, הרי שהסכום שייקבע יהא גבוה מאד. לעומת זאת, אם הבדיקה נעשית כשהוא חוזר בתשובה, התוצאה הפוכה לחלוטין. לא רק חזרה בתשובה, הינה פקטור. ומה עם פסנתרן, שאצבעו נקטעה…
10. תשלום בעיתי – לכן, יש שעושים את הבדיקה לשיעורין, כך שהתשלום הינו עיתי, והינו פרי ההכנסה בפועל, ולא בתיאוריה. אולם, יש בעיה בתשלומים עיתיים – גירושין אמורים לסגור את הקשר בין הצדדים. תשלומים שכאלה מנציחים את הקשר ביניהם…
11. תשלום חד פעמי – מאידך גיסא, אם ניתן סכום אחד גבוה, אך הצד המשלם לא מימש את כושר השתכרותו, או פשט רגל, או לא הצליח בעסקיו, בניגוד לציפיות, האם אז נדרוש הכסף מהצד השני…. ומי אמר שיהא ממי לקחת כסף… ומי אמר שהוא יחיה עד גיל הפנסיה?
12. כשלון ההנחות התיאורטיות – מעבר לכך, מתעורר קושי נוסף. כושר השתכרות בנוי על הנחות עבודה, הנגזרות מן העבר, עם ציפיות קדימה. אולם, האם יש מקום לחייב את האדם לעבוד למשך שנים? ואם אינו רוצה לעבוד, מדוע נכריח אותו, רק כדי לממש את רצון הצד השני ליהנות מכושר השתכרותו?!
13. הבדל בין זכות למחצית הפנסיה לבין מחצית כושר ההשתכרות – נזכור שאין מדובר על זכויות הצד השני בפנסיה של הצד האחר. זכויות אלה נגזרות מהתקופה של תחילת הנישואין עד מועד הקרע בין הצדדים, כך שהצד השני יקבל מחצית מהזכויות בגין תקופה זו, לכשיפרוש אותו צד. אולם, פיצוי בגין כושר השתכרות הינו מבוסס על צפי רווחים בין מועד הקרע ועד מועד הפנסיה, כך שבעצם יכול להיווצר מצב אבסורדי בו מכריחים בן אדם לעבוד, לאחר הגירושין, ואם לא יעשה כך, ישלם מחצית ממה שיכול היה להרוויח…
יש בכך משום עיוות, שכן אנו כופים על אדם לעבוד בניגוד לרצונו. ומה אם ירצה לעבור מהיי טק, שם הרוויח 40,000 ₪ לחודש, לתחום החינוך שם ירוויח 8,000 ₪ לחודש, כאשר הוא עושה זאת תוך אידיאולוגיה שיש לו יכולת לחנך ילדי ישראל! האם נאמר לו שאין לו זכות לעשות הסבה מקצועית, רק בשל העובדה שהוא ירוויח פחות, וממילא יתן לצד השני פחות רווחים….
14. פיצוי – מתי יפסקו – ביהמ”ש יפסוק, בדרך כלל, את הפיצוי, כאשר ישנם פערים לא זניחים בין הצדדים, בנקודת הקרע בין הצדדים, וכאשר צד רכש השכלה נוספת במהלך הנישואין, וכאשר צד אחד השקיע רבות למען הבית ואיפשר לצד האחר את פיתוח הקריירה שלו.
15. כשרון של אדם אינו נכס משותף. ניתן לומר ששדרוג של הכשרון, יכול להניב חלוקה בין הצדדים. כך, לדוגמא, כאשר יש לאדם חוש למספרים וחישובים מסובכים, עוד לפני הנישואין, וגם ציוני הבגרות שלו בתחומים ריאליים הינם גבוהים, וכך גם באוניברסיטה.
כישורים אלה יכולים להיות ממונפים בתחום הכלכלה, ראיית חשבון וכו’. את הכשרון לא נחלק בין הצדדים, אך את התוספת שבאה במהלך הנישואין, כגון חלק משווי המשרד לייעוץ כלכלי שאותו אדם פתח במהלך הנישואין, ועוד, יכול ונחלק באופן יחסי, וכמובן לא ביחס של מחצה על מחצה.
16. דוגמא למקרה שטופל על ידי, ואופן החישוב של שווי נכסי קריירה של הבעל
לאור פערים בשכר הצדדים, הגענו להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטת ביהמ”ש, כי הסוגיה תיבדק על ידי האקטואר גד שפירא.
האקטואר בדק את הרקע של הבעל, שעבד בתחילת חיי הנישואין כשכיר, ואח”כ כשותף באותו תחום. כעבור מספר שנים, החל הנ”ל לעבוד בחברה ציבורית גדולה, והתקדם בסולם הדרגות.
הבעל למד במהלך הנישואין, במוסדות שונים, מה שאיפשר לו קפיצה לא ליניארית בשכר. היינו, הקידום שלו קפץ יותר מאשר אלמלא רכש תארים שונים.
הבדיקה נעשית על בסיס שכרו במועד הקרע, תוך התחשבות ברכיבי שכרו (לרבות שווי שימוש ברכב, דמי הבראה, ביגוד וכו’. משכרו ברוטו, מנקים את ניכויי החובה בלבד (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות). כן בודקים את שווי ההטבות שהוא מקבל בעבודתו, ושווי ההפרשות לקופות השונות (פנסיה, קה”ש, קופ”ג).
מכאן עובר האקטואר לבדוק את שווי השכר של הבעל בתחילת הנישואין, ומהו היחס בין שכרו באותה תקופה לאדם מקביל לו בדרגה, בהשכלה ועוד – באותו תחום, לרבות באמצעות סטטיסטיקות וסקרי שכר שמוסרות חברות השמה וכח אדם לאנשים בתחום זה.
ככל שיש לו תלושים על שכרו המדוייק בתחילת הנישואין, המצב יותר פשוט, משום שאין מדובר בהערכות בעלמא. בכל אופן, לוקחים שכר זה וקובעים את העליה הריאלית של השכר נכון למועד הקרע. כך מגלים את הפרשי נכסי הקריירה של הבעל.
לצורך הענין, נאמר שיש הפרש של 4,000 ₪ לחודש. לוקחים הפרש זה ומכפילים אותו במספר השנים עד מועד הפרישה שלו, ואז על פי כללי היוון, אם רוצים להוון את הסכום, לסכום חד פעמי היום, בודקים כמה שווה ההפרש הכולל כיום.
באותה מידה בדקו את שכר האשה, כדי לחלק את ההפרש בין שניהם. באותו מקרה, יצא ששכר האשה עלה רק ריאלית, ולא היתה קפיצה מעבר לכך.
ממילא, קבע האקטואר שמגיע לאשה סכום של כ-150,000 ₪. בנסיבות אלה, ניתן היה להתקדם בקביעת הסכום החד פעמי, ולכן ניתן היה להגיע להסכם כולל, גם אם היה ויתור על סכום מסויים במסגרת פשרה, אך בדרך זו מרשתי זכתה לקבל את המגיע לה, באופן מכובד, וענין זה קיבל תוקף של פס”ד בביהמ”ש למשפחה.
זו דוגמא למצב בו איש מקצוע יכול לאפשר לצדדים לסיים מחלוקות.
17. מזונות מול פיצוי כושר השתכרות – מדובר בשתי סוגיות שונות לחלוטין. מזונות אשה נפסקים על בסיס זכותה בדין העברי שבעלה יכלכל אותה כל עוד הם נשואים, ואם היא עומדת בתנאים שנפסקו.
לדוגמא, אשה זכאית למזונות במקרים הבאים:
א) אינה מורדת בבעלה
ב) אינה חיה עם גבר זר.
ג) לא הגישה תביעת גירושין, או שהגישה תביעת גירושין אך בעלה מסרב לתת לה גט, שאז יהיו מצבים שנפסק לה “מזונות מעוכבת גט”.
ד) אינה עובדת
ה) עובדת, אך שכרה אינו מספיק לספק את כל צרכיה, כפי שייפסקו ע”י ביהמ”ש או ביה”ד הרבני. לעומת זאת, פיצוי בגין כושר השתכרות יינתן בד”כ לאחר הגירושין, או כאשר הצדדים חיים בפירוד, והבעל סרבן גט. היינו, בד”כ לא יתנו את שני הסכומים לאשה – גם מזונות וגם פיצוי בגין כושר השתכרות. קשה לראות מצב שביהמ”ש יתן לאשה פיצוי בגין כושר השתכרות כאשר היא גם מגישה תביעה בנדון, וגם הינה סרבנית גט.
ככלות הכל, פיצוי זה אמור לאפשר לה להתחיל חיים חדשים בעמדה מקבילה או קרובה לבעל, עם הגירושין, ולא לשדרג את המצב בהיותה נשואה. לשם כך, יש מזונות.
הכללים לפסיקת מזונות שונים מהכללים של כושר השתכרות. מזונות נפסקים על בסיס רמת חייה (לפי ההלכה העברית, זכאית האשה לעלות ברמת החיים, ולא לרדת ברמת החיים), על בסיס הכנסות הצדדים, ואם הבעל הקטין את השכר, אומרים לו לממש את פוטנציאל השתכרותו (אא”כ הוכח שהדבר אינו אפשרי), על בסיס רכוש שיש לבעל, שיכול וייכנס כרכיב נוסף להכנסות השוטפות שלו, ועוד. לעומת זאת, פיצוי בגין כושר השתכרות, נבדק על בסיס הנוסחאות דלעיל – הפרשי שכר בין הצדדים, הפרשי השכלה, בדיקת השכר של הצדדים בתחילת הנישואין לעומת המצב כיום, אפשרויות הקידום, ועוד.
18. בדיקת תום הלב של מגיש התביעה – כאמור, כאשר צד מגיש תביעה דרך עו”ד גירושין לפיצוי בגין כושר השתכרות, אך אינו מסכים להתגרש, יכול וביהמ”ש יעכב הדיון בתביעתו.
ראיה לעמדה זו ניתן למצוא ממקרה בו טיפלתי בערעור של בעל אשר אשתו היתה סרבנית גט. טענתי בפני ביהמ”ש המחוזי שאין הגיון לתת מזונות לאשה, החיה בנפרד מבעלה, ואינה חפצה בו, וכל מעייניה הינם רק להיכנס לכיסו העמוק של הבעל, והיא מנצלת את הדין העברי בנדון בדבר חובת הבעל לתת מזונות לאשה. ביהמ”ש למשפחה בדק רק את הפרשי השכר ביניהם, ואת צרכיה, ופסק לה מזונות.
השופט שפירא, בביהמ”ש המחוזי בירושלים, קיבל את עמדתי, ופסק שאני צודק בכך שתקנת הציבור הינה לא לאפשר עיגון על ידי מי מהצדדים. כפי שהבעל לא אמור לעגן את האשה, אין האשה יכולה לעגן את הבעל, ולבקש מזונות במסגרת עיגון זה, תוך שימוש חסר תום לב בכללי המשפט העברי. לעניות דעתי, ניתן לעשות שימוש בפסיקה זו כאשר צד יבוא לבקש הפרשי כושר השתכרות, אך יסרב להתגרש.
אין מקום להיעתר לבקשה כזו, כאשר היא מוגשת בחוסר תום לב, וכל כולה ניצול ציני של התפתחות המשפט. הצדק אמור להיעשות בשני המקרים, ולשני הצדדים.
19. אכן, שכירים רבים, בדרגת ניהול בכירה, עומדים בפני סיכון לחיוב בפיצוי בגין כושר השתכרות. האמור לעיל יהא מסוייג בהתאם לנסיבות. כך, לדוגמא, נבדוק אם אותו בכיר החל בדרגה כזו, שהקידום בה לעמדת הדרגה כיום היה טבעי, וכן דרשות השכר עלו בהתאמה. כן נבדוק אם הצד השני רכש השכלה, אף כי שכרו לא קפץ באותה מידה וכו’.
לצורך הענין, ניקח צדדים שהבעל היה מורה בתחילת הנישואין, והאשה היתה סגנית מנהל סניף הבנק. חלפו 20 שנים, ומאז רכש הבעל נקודות השתלמות, וצבר תואר. אולם, בפועל, הוא ממשיך גם כיום ללמד, אלא ששכרו גבוה יותר רק בזכות הוותק, וכן נקודות ההשתלמות. לעומת זאת, האשה, לא למדה, אך בזכות כישוריה היא כבר בעמדה בכירה של מנהלת מרחב של הבנק, או שהינה מנהלת מחלקת האשראי של הבנק וכו’. השכר שלה קפץ, בשל הדרגה שלה, והפער בשכר בין הצדדים גדל לטובת האשה.
האמנם היא תיאלץ לפצות אותו? לא בטוח.
לא כל הפרש בשכר אמור להוליד חיוב בתשלום לצד השני. ניתן לומר שפיצוי זה אמור לעשות צדק עם הצדדים, ולהקטין פערים, אולם אין מדובר רק בחישוב מתמטי, אלא בראיה כוללת של הפערים בין הצדדים.
20. נקודות למחשבה – יכול להיות מצב שבו יאמר צד, שהכל טוב ויפה, אך אם מחייבים אותו כיום לשלם סכום מסויים, בגין הפער עד הפרישה לגימלאות, הוא לא יוכל להמשיך בחייו, משום שלאחר פירוק השיתוף בדירה, ובזכויות, ולאחר שמחצית שכרו מועברת לתשלום מזונות הילדים, הוא צריך לרכוש לעצמו פינה מסויימת, ואם ייאלץ גם לשלם עוד סכום, הוא פשוט יהא חסום למשך שנים מלהיות מסוגל להקים עצמו מחדש. לכן, על ביהמ”ש, בבואו לפסוק בגין רכיב זה, לקחת את מכלול השיקולים. מחד גיסא, לאפשר לצד החלש לעמוד על רגליו, ולהשוות באופן יחסי את מצבו לעומת הצד החזק, בנקודת הזמן של הגירושין.
מאידך גיסא, אין משמעות הפיצוי משום “הענשת הצד החזק”. אם הוא השקיע את מיטב כישוריו, תוך שאיפשר לצד השני למצות את הפוטנציאל, אלא שזה החליט במהלך הנישואין לא לעבוד קשה, ולא ללמוד, ולא עסק בגידול ילדים, וכיום מבקש רק לקטוף את הפירות שהניב הצד השני, מן הראוי לומר לצד השני שהכל נלקח בחשבון, ובצד הפירות שהוא מבקש, עליו לזכור ש”הזורעים בדמעה ברינה יקצורו”
